סדניק נ' בנק אוצר החייל בע"מ סניף שלוחת מודיעין

החלטה בבקשות מס' 1 ו-2

1.בפני שתי בקשות שהגיש הנתבע. עניינה של הבקשה האחת הוא - העברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית; ועניינה של הבקשה האחרת הוא - לקבוע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע.

2.בעניין הבקשה להעברת הדיון:

א.הנתבע טוען שבהיות התביעה מבוססת על טענה של התרשלות הנטענת כלפיו, הסמכות המקומית לדון בה, מסורה לבית המשפט שבתחום שיפוטו היה המעשה או המחדל, שבשלו הוגשה התביעה.

כיוון שמדובר בחשבון בנק שהנתבע פתח לתובע בעיר מודיעין – הנתבע טוען שהסמכות מסורה לבית משפט השלום בפתח תקווה.

ב.הלכה היא, שכאשר מדובר על מקום עסקים של גוף משפטי הפועל באמצעות סניפים, ניתן להקנות סמכות מקומית לביהמ"ש החולש על כל אחד מהסניפים. ניתן להגיש תובענה גם בבימ"ש שבאיזור שיפוטו נמצא אחד הסניפים. ראו: ע"א 231/69 ג'בארין נ' ק.ק.ל. פ"ד כ"ג (2), 145, פסק דינו של השופט מ. לנדוי; ראו גם א. גורן: סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית, עמ' 37 [להלן: "גורן"].

לפיכך, הבקשה להעברת הדיון – נדחית.

3.בעניין הבקשה לקבוע ערובה להוצאות הנתבע:

כידוע, תקנה 519 לתקסד"א, תשמ"ד-1984, [להלן:"התקנות"], קובעת, כי ביהמ"ש רשאי – אם נראה לו הדבר – לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. שומה על ביהמ"ש לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מצד אחד, ביהמ"ש צריך לדאוג שתתקיים זכות הגישה לערכאות. הכלל הוא שביהמ"ש אינו מחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מחמת עוניו בלבד – ראו רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד אבי-גיא, פסק דינו של השופט א. רובינשטיין. מאידך גיסא, כנגד זכויותיו של התובע, עומדת זכותו של נתבע, שלא ימצא עצמו בסופו של יום – אם התביעה נגדו תדחה – בפני שוקת ריקה. ראו בש"א (י-ם) 5922/01 מוזס נ' חברת לוי .פסק דינו של השופט צ. זילברטל.

בנסיבות העניין, ובלי שהדבר יתפרש, חלילה, כהבעת עמדה לגופה של תביעה וסיכוייה, ובמיוחד על רקע "ההיסטוריה" של מקום מגוריו של התובע, וגם על רקע חובותיו הנטענים – אני קובע כי התובע יפקיד 10,000 ₪ להבטחת הוצאותיו של הנתבע.

לצורך האמור, יעמדו לרשות התובע 45 ימים מהיום.

ככל שהערבות לא תופקד בתוך הזמן האמור – התובענה תמחק.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ב, 17 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: